רוטא
פיגם מצוי Ruta chalepensis (נקרא גם רוטא או שדאב בערבית) הוא שיח הגדל בר בישראל (משפחת הפיגמיים), בעיקר בצפון הארץ, נפוץ במיוחד בכרמל המרכזי והדרומי. עליו מנוצים וגזורים כמעין כף יד. כל חלקי הצמח העליים מכוסים בבלוטות המכילות שמן אתרי, ומשום כך מדיף הצמח ריח חריף עז, האופייני רק לו. הפיגם נפוץ בשימוש במשך מאות שנים ברפואה היהודית עוד בימי התלמוד והמשנה וכן לטיפול במחלות פרקים, בעיות עיכול ודלקות אוזניים.
תכונות הצמח על פי מחקרים שונים
צמח הפיגם נחקר רבות במהלך השנים ובמדינות שונות בשל השפעותיו הדומיננטיות.
מחקר משנת 1990 מצא כי הצמח יעיל לריפוי דלקות, להרגעה, ולהורדת חום.
מיצוי אלכוהולי של חלקי הצמח העיליים (עלים ופרחים) ניתן לעכברי מעבדה על מנת לבדוק את יכולת הרפוי של הצמח והוא אכן הוכח כבעל תכונות המעכבות משמעותית הופעת בצקות והיווצרות דלקות.
בדיקות נוירולוגיות שונות הראו את יעילותו בדיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית (CNS – Central Nervous System), וכן הוכחה יכולתו להביא להורדת חום במצבי היפר תרמיה (חום גבוה).
ריפוי הדלקת על ידי הפיגם מושפע מהיותו מניע וממריץ זרימת דם ונוזלי לימפה. בעקבות זאת משתפר ניקוז נוזלי הדלקת החוצה, מה שמאיץ את תהליך הריפוי.
מחקר שנערך בשנת 1998 בדק מגוון צמחי מרפא הגדלים באזור ירדן בפרט והים התיכון בכלל ומצא תכונות מאלחשות ונוגדות כאבים בצמח הפיגם.
מחקר שנערך בשנת 2004 מלמד כי בזכות התכונות האנטי דלקתיות של הצמח, הוא יעיל גם להגנה מפני רעלים הנמצאים בדם (תופעה המכונה [11]Enodotoxemia).
מסקנת החוקרים היתה כי לפיגם תכונות חיסוניות חזקות ביותר המנטרלות גם רעלים קטלניים.
הניסוי בוצע על עכברי מעבדה, ובמהלכו הוזרק לדמם מיצוי של צמח הפיגם 7 ימים לפני שהוזרק להם חומר רעיל. בעקבות זאת נצפתה ירידה בולטת בשיעור המוות: 32.5% מקרי מוות בקבוצת המחקר, לעומת 85% מקרי מוות בקבוצת הבקרה (שלא קיבלה את מנת מיצוי הפיגם).
מחקר שבוצע בשנת 2006 על עכברים בדק אף הוא את השפעת הצמח על מערכת העצבים המרכזית.
תוצאות הניסוי הראו את העובדות הבאות:
עיכוב בהופעת התקף והפחתה בשלב הטוני (איבוד הכרה תוך מתיחה פתאומית של השרירים) ובתמותה הנגרמים על ידי החומר – PTZ; הארכת משך המצב ההיפנוטי הנגרם על ידי sodium pentobarbital; ירידה משמעותית בתגובות החרדה; הפחתה בהתנהגויות הבאות בעקבות תחושות כאב.
ההשפעה המרגיעה, משרת השינה, נוגדת החרדה, נוגדת העוויתות והפרכוסים, ונוגדת הכאב מצביעות על כך שצמח הפיגם משפיע על דיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית.
במה רוטא יכול לסייע?
שמן רוטא הוא מחמם עדין, יעיל לשיפור של זרימת דם מקומית וע"י כך מביא לפתיחת דרכי הניקוז של הגוף:
השמן יעיל במיוחד לדלקות מפרקים, בעיקר כרוניות (מחמם) אך גם בפציעות אקוטיות – עיסוי עמוק באמצעות השמן והחדרתו לאזור המודלק, מסייעים מבחינת הזרמת הדם והלימפה.
כאשר האזור אינו מנקה ומחדש את עצמו במהירות הנחוצה, הרוטא מאיץ את תהליך הריפוי באופן בולט. יעיל במיוחד במקרים של גאוט ופיברומיאלגיה.
בנוסף יש לשמן פיגם תכונות מאלחשות, המפחיתות את עוצמת הגירוי של קצוות מערכת העצבים.
שמן רוטא יעיל למריחה ועיסוי של קצוות ידיים ורגליים, כאשר ישנה תחושת קור הנובעת מחוסר זרימת דם.
לטיפול בדלקות אוזניים בילדים ומבוגרים.
השמן מפחית את עוצמת הכאב והדלקת – באותו העיקרון של הנעת נוזלי הלימפה במקום וסיוע בניקוז הנוזל הדלקתי. השמן מקנה פעולת אילחוש מקומית ומסייע בחיטוי האזור. ניתן בעיסוי עדין סביב איזור האוזן.
לשימוש לזיהומים ויראליים, בעיקר במצבי הרפס Herpes simplex type 1/2. הפיגם מבצע פעולת אילחוש מקומי בנוסף לתכונות האנטי ויראליות.
לטיפול חיצוני בכל סוגי הפטריות, לרבות פטריות שמש Tinea versicolor וקנדידה (גם וואגינאלית). גם כאן – פעולת חיטוי ישירה + אילחוש מקומי של תחושת הגרד והגירוי.
הרוטא הינו אחד הצמחים הבעייתיים ביותר לשימוש בזמן ההיריון והוא אף ידוע כגורם לכיווצים ועלול להוביל להפלות.
הצמח אסור לשימוש באנשים הסובלים מאי ספיקה של הכליות.
100% רכיבים טבעיים
המסלולים שלנו
חומרי הריפוי שבצמח הפיגם
פלבונואידים (Flavonoids): הפלבונואידים הם תרכובת המצויה בצומח ומקנה לו את צבעיו והינם בעלי תכונות רפואיות חשובות ומשמעותיות ביותר: נוגדי חמצון עוצמתיים במיוחד, בעלי יכולת עיכוב פעילות פרו-דלקתית, בעלי פעילות אנטי דלקתית, אנטי אלרגית, אנטי חיידקית, אנטי פטרייתית, אנטי ויראלית, בעלי השפעה נוגדת שלשול, יעילים להפחתת הסיכון לסרטן ולסוכרת ותורמים לאיזון מערכת הלב וכלי הדם.
מבין הפלבונואידים שסווגו מצמח הפיגם:
רוטין (Rutin): חומר פעיל זה, המצוי בצמח בריכוז גבוה מאד, הינו נוגד חימצון חזק, נוגד דלקת, נוגד אלרגיה, מחזק את דופנות הנימים, מגביר טונוס ורידים ועל כן יעיל מאד לטיפול בטחורים ובדליות, מדלל את נוזל הדם ומשפר את זרימתו, נוגד קרישה ועל ידי כך מונע קרישי דם ויעיל לטיפול עבור אנשים בסיכון להתקף לב או שבץ .
(מעניין לציין שהרוטין נמצא גם בתה שחור, תה ירוק, פטרוזיליה, כוסמת, פירות הדר, קליפת תפוחים, אפרסקים, תותים למיניהם, ועוד).
קומרינים (Coumarins): תרכובת כימית המצויה בצמח על מנת לאפשר לו להגן על עצמו ממזיקים בסביבה הטבעית. הקומרינים נחשבים למדללי דם (ועל כן לנוגדי קרישי דם), נוגדי עוויתות, נוגדי חמצון ונוגדי פטריות.
כמו כן, הם משפרים את הניקוז הלימפטי ואת פעילות מערכת החיסון.
בעת חשיפה לשמש עלולים לגרום לגירוי יתר (ראו התוויות נגד לפיגם בהמשך המאמר).
מבין הקומרינים שסווגו מצמח הפיגם:
([furocoumarin chalepin ;[6] ,rutalpinin ,chalepin and chalepensin [7).
(קומרינים מצויים גם באזוביו – לבנדר, שוש קרח- ליקוריץ', חילבה, אשכולית, קינמון, משמשים, דובדבנים, תותים, דומדמנית שחורה, ועוד).
אלקלואידים (Alkaloids): אלקלואידים הם חומרים חנקניים אורגניים טבעיים בעלי תכונה בסיסית-אלקלית.
לאלקלואידים השפעות ריפוי על בני אדם ובעלי חיים והינם מתאימים לטיפול במגוון בעיות, בעיקר לאיזון מערכת העצבים המרכזית והרגעתה, לאלחוש ולשיכוך כאבים, להרגעת עוויתות וכיווצים, להרפיית שרירים, ולסתירת רעלים.
מבין האלקלואידים שסווגו מצמח הפיגם:
taifine, isotaifine, 8-methoxytaifine, 9-ethyl-8-methoxy-furo[2,3]quinol-4-one , 9-ethyl-7,8-dimethoxy-furo-[2,3]quinol-4-one. [8], [6]
[chaloridone, skimmianine, kokusaginine, graveoline [7]
(אלקלואידים נמצאים בשפע צמחים ומזונות, מביניהם: ארניקה, ילקוט הרועים, אכינצאה, ולריאן, שן הארי, שעוונית-פסיפלורה, שיח אברהם, אשווגנדה, צפורן החתול-אונה דה גאטו, מאקה, תה ירוק, קפה, שיבולת שועל, בטטה, חילבה, פטל אדום, אלפלפא- אספסת, זיתים, ג'ינג'ר, פטריית ריישי ועוד).
1. האלקלואידים היא משפחת חומרים גדולה. חלק מהם נמצאו כבעלי תכונות מרפאות במצבים מסויימים וחלק לא קטן מהם נמצאו כרעילים (השפעה פסיכואקטיבית על מערכת העצבים המרכזית).
לכן, יש לבחון כל אחד מהם לגופו ואי אפשר להתייחס אליהם בהכללה.
2. טאנינים (Tanins): טאנינים הם חומרים המיוצרים בצמח כאמצעי הגנה מפני מזיקים; יש להם יכולת להיקשר לחלבון ולפגוע בתפקוד שלו.
לטאנינים תכונות אנטי ויראליות, אנטי חיידקיות, אנטי דלקתיות, נוגדות חמצון, עוצרות דימומים, מורידות נפיחויות ובצקות, מסייעות בריפוי פצעים פנימיים וחיצוניים ועוד.
(את הטאנינים תמצאו גם בתה ירוק, קינמון, שעורה, אגוזי מלך, פקאן, קשיו, ברזיל, רימון, חמוציות, תפוחים אדומים, קיווי, ענבים ירוקים ואדומים, אשכולית אדומה וצהובה, אגס חום וירוק, תותים, יין שאוחסן בחביות אלון).
3. טאנינים נמצאו גם כמעכבי ספיגה של ברזל ממערכת העיכול אל מחזור הדם.
לכן, לא מומלץ לאכול או לשתות מאכלים עתירי טאנינים בארוחה שמכילה גם ברזל.
התה השחור (הרגיל והמוכר) הינו אחד המקורות המרוכזים לטאנינים ולכן לא מומלץ לשתות תה רגיל לאחר הארוחה.
הימצאותם גם בחלק לא מבוטל של הפירות היא עוד סיבה מדוע חשוב להפריד אכילת פירות משאר הארוחה.
המידע נלקח מהאתר של ד"ר גיל יוסף שחר: